דיני עבודה

משפט העבודה חל בעיקר על תחום היחסים שבין עובד למעביד. יחסים אלה אשר מתנהלים במשך תקופת העבודה יחסית על מי מנוחות, מתערערים ומדרדרים במהירות בעת אירוע המנתק או המסיים את מערכת יחסי העבודה במתכונתם "הרגילה".

ישנם סוגים שונים של אירועים מעין אלה, המביאים לסיום לא מוסכם של מערכת יחסי העבודה, בין האירועים ניתן למנות פיטורין כתוצאה מצמצומים, או כתוצאה מחוסר שביעות רצון של המעביד מעובדו, התפטרות העובד בגין הרעת התנאים של העובד והפחתת מעמדו במקום העבודה, סגירת מקום העבודה בגלל בעיות כלכליות ופיטורי העובדים , קריסה כלכלית של המעסיק וכו'.

המערך המשפטי יכנס "לפעולה" בדרך כלל כבר כאשר מערכת יחסי העבודה התקינה מתערערת, והוא מלווה את העובד והמעביד עד לסיומם של יחסי העבודה וההיבטים הנלווים לכך . משפט העבודה לוקח בחשבון שכוחו של העובד מול המעביד הוא חלש. המשפט מעמיד לרשותו של העובד מגון של זכויות, הגנות וכלים שתכליתם להבטיח סיום מכובד של יחסי העבודה, כך שהמעביד יוכל לפטר את העובד והעובד יוכל "לשרוד" כלכלית את הפיטורין.

משפט העבודה רואה את עיקר תפקידו בהענקת תרופה לעובד מן ההיבט הכלכלי על מנת להבטיח לו פיצוי על שנות עבודתו ולהבטיח לו סידור כלכלי ולו מנימלי לתקופת אי הודאות הצפויה לו עד שימצא עבודה חדשה ויעבור את חבלי הקליטה בה.

במסגרת תהליך סיום מערכת יחסי העבודה ב"מסלול הרגיל" (שבו העובד אינו מואשם בפגיעה או במעשים פליליים במקום העבודה) ,העובד זכאי למגוון זכויות כגון : זכות שימוע הוגן בפני המעביד לפני "שייגזר דינו" לפיטורין, הודעה על הפיטורין ו"תקופת הודעה מוקדמת" (המהווה מעין תקופת הסתגלות), פיצויי פיטורין, דמי הבראה , דמי חופשה, דמי חגים ופדיון כספו מקופות הגמל ההשתלמות